בן הדויג והרמן, נולד ביום 30.10.1893 בפרנקפורט שבגרמניה למשפחה מיוחסת שהתמחתה בדברי אמנות. סיים בית-ספר תיכון ולאחר-מכן השתלם בהיסטוריה של האמנות. במלחמת-העולם הראשונה שירת ארבע שנים בצבא הגרמני ואחרי שהשתחרר המשיך בדרכי הוריו (מכירתם של דברי-אמנות). אך בעלות הנאצים לשלטון הזניח את עסקיו ויצא לאיטליה. שם נשאר עד סוף 1938 ובראשית שנת 1939 עלה לארץ והשתקע בירושלים. מיד נתמנה מנהל כללי ואדמיניסטרטיבי של בית-הנכות הלאומי "בצלאל". בזמן הראשון עסק בעבודה זו שלא על-מנת לקבל פרס, וגם השקיע חלק מכספו הפרטי בהרחבת הפעולה. הוא הקים את אגודת ידידי בית-הנכות הלאומי "בצלאל" וסייע בהוצאת כתב- העת "אמנות". היה חבר פעיל ב"הגנה" מאז בואו לארץ, ומילא תפקידים שונים ורבים.

ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) עלה עם השיירה להר-הצופים לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. בין הנספים היה גם הרברט. השאיר אחריו אישה - עליזה ובת - רות.